<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך זעירא בר חמא</h1>
<h2>דף כח.</h2>
גרס' בפ' אחרון בסדר יומא הל' איסור רחיצה [ע"ח ע"א] ר' זעירא בר חמא אושפיזכיה דר' אמי ודר' אסי ור' יהושע ב"ל ודכולהי רבנן דקיסרי הוה, א"ל ליוסף בריה דר' יהושע ב"ל בר אריא תא אימ' לך מילי מעלייתא דהוה עביד אבוך בערב ט' באב מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים למחר מקנח פניו ידיו ורגליו, ובערב יום הכיפורים מביא לו מטפחת ושורה אותה במים ועוש' אותה כמין כלים נגובים למחר מעבירה על גבי עיניו, וכן כי אתא רבה בר מרי וכו' עד א"ל ר' (עקיבא) [יעקב] לר' ירמיה בר תחליפא איפכא אמרת לן ואותיבנא לך סחיטה. ובירושלמי דיומא הל' ראשונה דפ' אחרון ובירושלמי פ"א דתעני' [ה"ו] זעירא בר חמא יוסה בריה דר' יהושע ב"ל בש"ר יהושע ב"ל בתענית ציבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו בט' באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו, ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר המפה על פניו, ר' יונה מייתי תרתי מרטוטי ויהיב תחות בדה. הירושלמי באיפכא הוא וליכא לאותוביה סחיטה. ומיהו תימא והא מסקינן בפ"א דמס' תענית הל' הגיע ראש חדש כסלו [י"ג ע"א] דבר[י] (בריה) הכל אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בצונן ואפילו רב חסדא ורבה מודו דמותר וט' באב אין אסורו חמור לעניין רחיצה יותר מאבל, למה היה משנה דהא בחמין פשיטא דאפילו אצבע אסור אבל בצונן מותר לרחוץ כדרכו פניו ידיו ורגליו ועיין התם דהכי מסקנא ומסקינן נמי התם כל שהוא משום תענוג בחמין אסור ובצונן מותר ופשיטא דרחיצת יום הכיפורים משום תענוג הוא למה אסרו בצונן דהא רחיצה וסיכה מחד קרא נפקי וסוך לא סכתי ואין רחיצת צונן באותו כלל, והחמירו ברחיצת צונן מאד כההיא דגרס' התם [יומא ע"ז ע"ב] תנא דבי מנשה רשב"ג אומר האשה מדיחה ידה אחת ונותנת פת לבנה קטן ואינה חוששת אבל אי לא צריכה למיתבא פת לא משיא, ודוקא ידה אחת דאפשר בהכי דטעמא משום שיבתא הא לאו הכי אסור, וא"כ הא דגרס' התם לעיל (מיהא) [מיניה] אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו אפילו ידו אחת משמע והתם בצונן עסקינן דקא מסיק עלה ואם היה מלוכלך בטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ופשיטא דלאו בחמין קמיירי דהא אפשר בצונן אבל כל זמן שאינו מלוכלך אסור אפילו ברחיצת צונן כל שהוא. ותימא דגרס' בפסחים בפ' מקום שנהגו הל' מקום שנהגו לעשות מלאכה בט' באב [נ"ד ע"ב] אין בין ט' באב ליום הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר, ומסקינן הא לכל דבריהן זה וזה שוין מסייע ליה לר' אלעזר דאמר ר' אלעזר אסור לאדם שיושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביום הכפורים, ומסקינן התם בפ"א דתעני' [י"ג ע"א] אההיא דאמר רב חיסדא כל שהוא משום אבל כגון ט' באב אסור בין בחמין בין בצונן, ומסקינן ת"ש כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר. ועוד תמיה אני דמשום שיבתא דהיינו רוח רעה שהוא שורה על הידים לפיכך מדיחה ידה ונותנת ולכך גזרו [יומא ע"ז ע"ב] על שמאי הזקן להאכיל בשתי ידיו, והרי כל אדם שלא נטל ידיו שחרית מסוכן הוא אצל כמה דברים כדאמרינן במס' שבת פ"ח שרצים [ק"ח ע"ב] דתניא ר' מונא אומר מש"ר יהודא יד לעין תקצץ יד לחוטם ולפה ולאוזן ולחסודה וכולהו קודם נטילה כפירש"י תקצץ אלמא צריכ' ליטול משום סכנה והיאך אסרו ביום הכיפורים, ועוד בשלהי שלשה שאכלו [ברכות נ"א ע"א] תניא א"ר ישמעאל שלשה דברים סח לי סוריא שר הפנים אל תטול חלוקך מיד השמש שלא נטל ידיו ותלבש ואל תטול ידך ממי שלא נטל ידיו וכו' וכן אמר ר' יהושע משום מלאך המות ומסקנא (באילו קשרים) [בשמונה שרצים] מר' יוסי בת חורין היא זו ומקפדת עד שלשה פעמים, ונ"ל דודאי אם רוצה להדיח ידו אחת בלבד דדי בכך ובלבד עד שלשה פעמים ובאותה היד ישתמש בין ליתן פת לתינוק בין למשמש גופו, וה"ה נמי אם על ידי מפה מנקה ידיו שהרוח עוברת אלא מפני שבהדחת יד אין התר יותר מפני שהוא דרך רחיצה ואסור להדיח שתי ידיו ופניו הילכך כיון שמשנה במפה נוח לו בכך כדי לנקות שתי ידיו ולהעבירה על פניו מהדחת שתי ידיו, ומה שהנהיגו בין בט' באב בין ביום הכיפורים במפה ולא ברחיצת פניו ידיו ורגליו שאף הוא מותר, אמת שהוא מותר בט' באב אלא שר' יהושע ב"ל החמיר על עצמו כדמוכח דא"ל ר' זעירא בר חמא לרב יוסף תא ואימא לך מילתא מעלייתא דהוה עביד אבוך משמ' הוא בלבד נהג כך ולא הורה מדלא קא"ל תא ואימ' לך מילתא מעלייתא דהוה אמר אבוך, מיהו ביום הכיפורים אסור מדקאמר רשב"ג אומר אשה מדיחה ידה ותנן נמי [יומא ע"ג ע"ב] המלך והכלה ירחצו את פניהם ודוקא אליבא דר' חנניה בן תרדיון משם ר' אליעזר [שם ע"ח ע"ב] אבל רבנן אפילו למלך וכלה אסרי וה"ה ידיהן ומשום הרחקה דרחיצה אסרו כדרך שהוא רוחץ כל השנה דהיינו פניו ידיו ורגליו כדגרסינן בשבת פ' במה טומנין סוף גמרא דגיזי צמר [נ' ע"ב] תניא רוחץ אדם ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו הילכך אסרו ביום הכיפורים דרחיצת צונן אינה תענוג דה"ג בירושלמי בפ"ב דברכות הל' רחץ לילה הראשון [ה"ז] תני מקום שנהגו להרחיץ אחר המטה מרחיצין ובדרום מרחיצין, א"ר יוסי בר אבין מי שהוא מתיר את הרחיצה הזאת עושה אותה כאכילה ושתיי' הדה דתמר ברחיצה של תענוג פי' מדקאמר מקום שנהגו להרחיץ דמותר מידי דהויא אכילה ושתיה מכלל דכ"ע אסור דוקא ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר, כהדא דשמואל בר אבא עלו בו חטטין ומסיק אין כיני [ירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה] אפילו בט' באב אין כיני אפילו ביום הכיפורים, ורחיצה של צונן אינה של תענוג, דהכי מסיק התם ר' יוסי בר חנינא ראו אותו טובל אם לקריו לא ידעין אם להקר גופו שאין רחיצת צונן רחיצה לא ידעין, אלמא אפילו כל גופו בצונן אין קרוי רחיצה אלא שחכמים אסרו כל גופו משום חמין ופניו ידיו ורגליו נמי בחמין אינה רחיצה אלא משום כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו בצונן באבל ובט' באב לא גזור, אבל ביום הכיפורים עשו הרחקה טפי כיון דמן התורה היא אותה רחיצה כדאיתא בגמרא ראשונה פ' אחרון דנדרי' [ע"ט ע"א] דתנן בראש הפרק ואלו דברים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ, ובגמרא [שם פ' ע"ב] ורחיצה אית בה עינוי נפש כי לא רחצה ורמינהי אעפ"י שאסור בכולן דהיינו אף בסיכה ורחיצה אין עונש כרת אלא על האוכל ועל השותה ועל העושה מלאכה, ואי אמרת כי לא רחצה אתיא בה לידי עינוי ביום הכיפורים כי רחץ ליחייב כרת אמר רבא הכא מענייניה דקרא והכא מענייניה דקרא וכו', שמעינן מכל הני דרחיצת צונן לאו רחיצה היא דעיקר רחיצה אלא בחמין וכל גופו אבל כל גופו בצונן לא דהכי מסקינן התם בפ"א דתעניות [י"ג ע"א] דמסקינן התם דמי שתכפוהו אבליו רוחץ בצונן כל ז' והתם משמע כל גופו ושיטוף כל הגוף נמי בשבת בצונן פליגי משום גזירה כדאיתא בפ' כירה [שבת ל"ט ע"ב] ואין להקשות מההיא דמס' ראש השנה פ' ראוהו ב"ד [כ"ח ע"א] דאמר רבא המודר הנאה מן המעיין טובל בו טבילה של מצוה דהתם הנאה הוא דאסר עלויה ובכל דהו נמי אסור כגון לרחוץ בו אע"ג דצונן הוא אבל טבילה דמצוה לא חשיבא הנאה דרבא לטעמי' דאמר מצות לא ליהנות ניתנו. ומשום דרחיצת צונן לא חשיבא התירו לעבור לתלמיד אצל רבו עד הצואר במים או אצל מי שגדול הימנו כדמסקינן התם [יומא ע"ו ע"ב], דרך מלבוש דוקא התירו והתם לא אתי לידי רחיצה, ואם לטבול בלא מלבוש טובל כדרכו כדמסקינן במס' ביצה פ' י"ט [י"ח ע"ב] כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בשבת בין ביום הכיפורים וכיון דבשבת שרו טבילה ואע"ג דלענין תיקון לגבי כלים לגבי טבילת אדם התירו מפני שנראה כמיקר אף ביום הכיפורים מותר אע"ג דאסור להקר ביום הכיפורים כדמסקנא התם דליכא מידי דבשבת שרי וביום הכיפורים אסור ואי הוה רחיצת צונן מדאורייתא היאך התירו אפילו לא יכוין להקר בכה"ג פסיק רישיה ולא ימות ודכ"ע שרי, ומטבילת כהן גדול אין להשיב דמצותו בכך ולהפיג הצינה של מים על ידי עששיות שהיו מטילין בהן כשהכהן גדול זקן או איסטניס אין בכך כלום דאף זה אינו תענוג, אבל להקר בלא טבילה אפילו שלא כדרך רחיצה כיון שממש לתענוג מתכוין על ידי מים אסרו כדאיתא התם [יומא ע"ח ע"א] תני יהודה גרוגרות אסור לישב על גבי טיט ביום הכיפורים ואמר ר' יהושע ב"ל ובטיט הטופח להטפיח, ואמר רב פפא כסא דכספא מלא אסור חסר שרי מנא דפחרא בין מלא בין חסר אסור משום דשחיל, ורב אשי אמר אפילו דכספא נמי אסור כי חסר משום דאתי (לזררבויי) [לאיזדרבויי], פ' רבנא נתן בערך שחל, משחל שחיל פי' שואבין המים ומקיאין המים אותן לחוץ ונמצא המצונן רוחץ גופו במים, ונ"ל דאפי' בשאר משקין שאינן מים אסור להצטנן דאמר רב יהודה מותר להצטנן בפירות רב יהודה מצטנן בקרא אבל במשקין דפירות לא, גרס' בתוספתא דסדר יומא פ' אחרון היה רשב"ג אומ' אם היה ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה מדיחן במים כדי שלא יטנפו את כליו, ובגמרא דידן לא תלי טעמא בהכי, ותו מסיק התם היה מהלך להקביל פני אביו ופני רבו ופני תלמידו עובר כדרכו בים ובנהר ואפילו עד צוארו ואינו חושש, הזבין והזבות טובלין כדרכן ביום הכיפורים, הנדות והיולדות טובלות כדרכן ביום הכיפורים, בעלי קריין טובלין כדרכן ביום הכיפורים, ר' יוסי בר' יהודא אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבלו עד שתחשך ר' יהודא אומר כהנים טובלין כדרכן עם חשיכה ביום הכיפורים כדי שיאכלו בתרומה לערב, ובבעל קרי פליגי בסוף המס' בגמרא דידן [יומא פ"ח ע"א] עד מפיש חיי סגי ומסגי.
